משחק הסמכות
כולנו סוחבים במידה כזאת או אחרת חוויה של תינוק , שתלוי לחלוטין באחר שיספק את צרכיו- ואת התסכול הקשה מהרגעים שבהם זה לא קרה כמו שרצינו....
תארו לכם שהליצ'י היה חושב לעצמו
"מה הטעם? מה אם לא יאהבו אותי? יש כל כך הרבה פירות . מה כבר יש לי לחדש? השוק מוצף. איזה סיכוי יש לי להתחרות באחרים? המנגו כבר ממש מצליח. מה הערך שלי בכלל? אין לי מה לתת. אולי עדיף שאני אלמד להיות בורקס וזהו. לבורקס תמיד יהיה מקום בעולם."
במקום פשוט להיות ליצ'י... זה היה חבל לכולנו