ריפוי זו שאלה של מקום.
שום רגש לא רוצה או צריך שיפתרו אותו, שיתגברו עליו , או שימנעו ממנו. שום דבר מזה לא עובד .
הרגש יודע איך "לפתור" את עצמו, והוא היחיד שיכול לעשות את זה. זה אף פעם לא אנחנו. הרגש או הכיווץ יכולים להשתנות, לזרום בגוף, להשתנות, רק אם יש להם מקום לעשות זאת- מרחב . רק כשמכירים בו כמו שהוא, כשלא מפחדים ממנו או מכל מיני השלכות דמיוניות לגביו. הלב נפתח מעצמו בהעדר פחד ואשמה.
התפקיד שלנו מאוד פשוט. ממש לא צריך להיות בודהא (או כל דימוי אחר שלפעמים יש לנו כלפי אנשים רוחניים ורגועים שאנחנו לא הם ) כדי לתת מקום ולהכיר ברגש או בתחושה. גם לא צריך להיות בכמות מסוימת של סדנאות או לקרוא כמות מסוימת של ספרים רוחניים . כל אחד יכול לתת מקום למה שהוא מרגיש בכל רגע נתון. להכיר באיך שהוא מרגיש ולתת לעצמו לגיטימציה מלאה לכך.
זו המהות של ריפוי בעיניי.