חיפוש
  • אלון שמש

משחק הסמכות

כולנו סוחבים במידה כזאת או אחרת חוויה של תינוק , שתלוי לחלוטין באחר שיספק את צרכיו- ואת התסכול הקשה מהרגעים שבהם זה לא קרה כמו שרצינו. כולנו גדלנו במסגרות שבהם יש דמות סמכותית עם כוח - ש"יודעת" טוב יותר מכולם, ושבידיה הפקדנו את היכולת למלא או לא למלא את הצרכים שלנו . הצורך שיראו אותנו, הצורך שישמעו אותנו, הצורך שיאהבו אותנו- בסיטואציות שבהם מעורבת סמכות, הסמכות היא זאת שתקבע איזה צורך של איזה מהילדים ימולא ואיזה לא . ככה זה עובד. הרבה מאיתנו ניסינו, ומנסים, להחזיר לעצמנו את האונים - את היכולת לדאוג ולמלא את הצרכים שלנו בעצמנו- בעזרת מטפלים, וקורסים, וספרים, ומורים רוחניים , והרבה פעמים גם הם וגם אנחנו משחקים בדיוק את אותו המשחק ששיחקנו במסגרות אחרות- משחק הסמכות . המשחק שלפיו הם יודעים ואנחנו לא . לפעמים זה קורה גם כשנאמר מפורשות ההפך- לפעמים מטפל או מורה רוחני יכול להצהיר שהמטרה שלו היא להעצים את המטופל, "להחזיר אליו את הכוח שלו" , להקשיב לו ולדרך שלו ולאמת שלו, ויכול להיות שגם אם הכוונה באמת טובה וכנה ואמיתית, עדיין- בחלק מהמקרים משחק הסמכות שספגנו כל כך עמוק לתוכנו פשוט יהיה חזק יותר , והוא ימשיך להיות מה שקורה בפועל, בתכל'ס, מתחת לפני השטח , באופן לא מדובר . התפקידים יהיו שם , ההשלכה תהיה שם, חוסר האונים שלנו יהיה שם . זה מרגיש שאנחנו מנסים לצאת ממשהו שמושרש כל כך עמוק , שכמעט אי אפשר לראות מעבר לו . כנראה שהפחד מהמחשבה שאין שם בחוץ אף מבוגר אחראי- אין מישהו שיודע מה עושים - כל כך מבעיתה אותנו , שהשרשנו את משחק הסמכות כל כך עמוק, כל כך בכל מקום. אולי הבעתה הזאת קשורה לחוויה של התינוק , כי בשביל התינוק אם אין שם בחוץ מישהו שיודע מה עושים, המשמעות היא מוות ... ואולי זה קשור לזה שאמרו לנו לאורך כל כך הרבה שנים, בכל כך הרבה דרכים וצורות שאנחנו לא יודעים - יש מישהו אחר שיודע - מה שאנחנו יודעים פחות נחשב- והמשמעות היא שאם אין בחוץ מבוגר אחראי שיודע- אף אחד לא יודע , בטח לא אנחנו, ושוב , זה סוג של מוות. אז לא הייתה ברירה , וכדי להימנע מפחד המוות העמוק והמשתק הזה, השרשנו את משחק הסמכות מאוד עמוק. ברור שיש הרבה סיטואציות שבהם אין סמכות חיצונית. לפעמים אנחנו נמצאים בתפקיד הסמכות. משחקים את המשחק מהצד השני. ברור גם שיש הרבה סיטואציות שמאפשרות לנו את החופש לדאוג לעצמנו , להיות מבוגר וילד בו זמנית. תהליך ההתבגרות הזה קורה . ברור שמשחק הסכמות לא משוחק בכל מקום כל הזמן, ועדיין, הוא שם , והוא משפיע עלינו מאוד . אז המטרה איך שאני רואה אותה, היא לגדל את המבוגר הפנימי שיילך איתנו לכל מקום. שיראה אותנו תמיד, שיחבק אותנו, שיאהב אותנו .

אנחנו ילדים שמנסים לגדל מבוגר.

מבוגר שיהיה שם, ויאפשר לנו לא להאמין למשחק הסמכות. שתהיה לנו דמות סמכות פנימית שהולכת איתנו , שאפשר לסמוך עליה. מבוגר שרואה את הילד. שמקבל אותו, אוהב אותו, נותן לו מקום ללא תנאי. לא נהיה תלויים בסמכות החיצונית המתחלפת שתספק לנו את הצרכים שלנו. נוכל להמשיך להיות איתה באינטרקציה, פשוט בלי המשחק.

אנחנו מנסים לגדל את המבוגר הפנימי בתנאים מאוד מאתגרים. בעולם שמספר סיפור אחר . בעולם שמפחד פחד מוות לאבד את המבנה הקיים. בהצלחה לנו.

33 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול