הפער בין המילים לתדר

הפער בין המילים לתדר נמצא בכל מקום אנשים אומרים דברים- והתדר שלהם אומר את ההפך. הם אומרים דברים הגיוניים, שאי אפשר להתווכח איתם. אבל התדר- אומר משהו אחר. הבפנים שלכם שומע את התדר, ומגיב. לפעמים מתכווץ, לפעמים מתגונן. ובחוץ, אתם נשארים מחויבים להיגיון. אולי יש עוד אנשים מסביב, וזה יהיה לא הגיוני מצדכם להגיד מה אתם באמת מרגישים. כנראה שאף אחד לא יבין, ולא ייתן לזה אישור, וזה מפחיד מדי לנסות. זו בכלל לא אופציה או רעיון ברוב המקרים. אז יש פער בתוכנו, מישהו בחוץ אומר איזה משהו, אולי הוא אפילו "מכריח" אותנו להסכים איתו, כי ההיגיון לא מצא דרך לצאת מזה ואנחנו מחויבים להיגיון לפני הכל. אולי המחויבות להיגיון היא מה שיגרום לאחרים לאשר אותנו. ומתחת לפני השטח מתנהל משחק אחר לחלוטין. אולי יש שם משחק כוחות, אולי הבן אדם שמולי חייב להיות בשליטה, ואולי הוא שואב ממני אנרגיה באיזושהי דרך. אבל הכל נעשה בחסות מילים שאמורות להיות אוהבות, מקבלות, פתוחות. אין דבר כזה מילים אוהבות- המילים הן כלי ריק. מי אומר אותם, באיזה הקשר, למה, ומאיזה מקום, קובע את התדר שיהיה למילים ואת ההשפעה שלהם עלינו. בואו נקשיב לתדרים- יש בנו חלק שגם ככה כבר עושה את זה. בואו נאמין לו יותר, נקשיב לו יותר. לכיווצים, להתרחבויות, לאזהרות, לאינטואיציות, לקול הפנימי הזה שפשוט נמצא שם, הרבה לפני ההיגיון , והסיפורים, והמוסכמות. הוא הרבה יותר קרוב לאמת מכל אמרה רוחנית פילוסופית שאי פעם תיאמר.