כשיש בתוכי חלק פגיע שאני מתבייש בו ומסתיר אותו, בעיקר מעצמי- ההסתרה היא מה שגורם לי באמת להיות פגיע. בשביל להסתיר צריך להשקיע אנרגיה- זה דומה לילד פנימי שנועלים במחסן, וצריך להחזיק את הדלת שלא ייצא. האנרגיה הזאת שמושקעת במקום "הלא נכון" באה על חשבון משהו. האנרגיה שמושקעת בהסתרה נלקחת מאיפשהו, ומייצרת חור בהילה האנרגטית שלי שדרכו גם העולם החיצון יכול "לחדור" ולקחת ממני עוד אנרגיה... זה כואב, וגורם לי להיות פגיע באמת. כשאני משחרר את הילד הזה לחופשי, בכך שאני מוכן להודות שיש בי חלקים פגיעים, לא מושלמים, שקודם התביישתי מדי לראות ולהראות, האנרגיה חוזרת למקום הטבעי שלה, והחור נרפא
top of page
חיפוש
bottom of page
Comments